בנק הפועלים בע"מ נ' מוהנא

פסק דין

זוהי תביעה בסדר דין מהיר שהגיש התובע (להלן "הבנק") נגד ערב מוגן - הוא הנתבע.

טענות הבנק

הבנק טוען כי הנתבע חתם ביום 12.9.2006, כערב מוגן, על ערבות להלוואה על סך של 60,000 ₪ שהבנק הלווה לאדם בשם עבד אל חמיד חסיב (להלן "החייב") וכן על דף גילוי מידע לערב. החייב לא עמד בפירעון תשלומי ההלוואה וביום 12.11.2008 הגיש נגדו הבנק תביעה בבית המשפט, תביעה שהתקבלה ובעקבותיה נפתח תיק הוצאה לפועל נגד החייב. ביום 24.8.2009 החליט רשם ההוצאה לפועל כי בהעדר תגובה מטעם הערב הוא מכריז על מיצוי ההליכים נגד החייב.

יתרת ההלוואה לה ערב הנתבע, כולל פיגורים, עמדה על סך של 54,749 ₪ נכון ליום 22.12.2009, כשסכום זה, על פי תנאי ההלוואה, נושא ריבית שנתית בשיעור של 12.5%.

ביום 5.11.2009 שלח הבנק מכתב התראה לנתבע, שם צוין כי הוגשה תביעה נגד החייב וכי ניתן אישור על מיצוי ההליכים נגדו. הנתבע נדרש לשלם את החוב, אך הוא לא עשה כן ומשכך, הוגשה נגדו התביעה דנן.

טענות הנתבע

הנתבע טוען, בתצהיר אשר תמך בבקשת הרשות להתגונן - אשר משמש הן ככתב הגנה והן כתצהיר עדותו הראשית - כי הוא יליד 11.8.1988 וכי כתב הערבות נחתם על ידו ביום 12.9.2006, משמע - כחודש ימים לאחר שמלאו לו 18 שנים. נתון זה חייב את הבנק לנקוט במשנה זהירות בעת החתמת הנתבע על הערבות, לרבות מתן הסבר מלא ומפורט לגבי מהות הערבות, תנאיה והשלכותיה.

עוד טוען הנתבע כי הוא לא קרא את כתב הערבות בשל חוסר שליטה בשפה העברית, דבר שהיה ידוע היטב הן לבנק והן לחייב, אולם הבנק לא עשה דבר ולא נקט באמצעי הזהירות הנדרשים והוא מיהר להחתים את הנתבע על מסמכים רבים שהוכנו מראש מבלי שאותם מסמכים יוקראו לנתבע.

הנתבע טוען כי במועד הרלוונטי הוא עבד בסניף "פיצה האט" באום אל פחם, יחד עם החייב ששימש כמנהל הסניף וכאחראי על העובדים. כחודש לאחר תחילת עבודתו של הנתבע תחת פיקוחו של החייב, קידם אותו החייב לתפקיד מנהל משמרת והעלה את היקף עבודתו, דבר שגרם להעלאת שכרו. הנתבע סבר לתומו שהדבר נעשה בתום לב ובשל היותו עובד טוב וחרוץ, ולא עלה בדעתו כי החייב "מכין את השטח לעקיצה עתידית מתוכננת ומתוחכמת". בתקופה שבין סוף אוגוסט לתחילת ספטמבר 2006, פנה החייב לנתבע וסיפר לו שהוא מתחיל ללמוד בקרוב וכי לצורך קבלת חדר במעונות הסטודנטים ברמת אביב, הוא נדרש להמציא ערבות של צד שלישי בסך של 6,000₪. הנתבע סרב תחילה לבקשת החייב שיחתום על הערבות, אך החייב החל בניסיונות שכנוע, תוך שהסביר כי יש לו עבודה מסודרת ושכר מכובד וכי אין סיכוי שהוא יסבך את הנתבע, כאשר הערבות היא עניין פורמאלי בלבד לתקופה של שנה שבסיומה ישתחרר ממנה הנתבע באופן אוטומטי. בתחילת חודש ספטמבר התחיל הנתבע להרגיש כי החייב מנסה לפגוע בשכרו והתברר לו כי הדבר נעשה בכוונה וכאמצעי לחץ על מנת לאלצו לחתום על הערבות. הואיל והחייב שימש כמנהל הסניף ובעל סמכות, כאשר הוא כבר התחיל להעניש את הנתבע על כך שלא הסכים לחתום על הערבות, ומתוך חשש שיפוטר מעבודתו, הסכים הנתבע מחוסר ברירה לחתום על הערבות, בהנחה שאכן מדובר בערבות לצורך לימודים. הנתבע טוען כי החייב ניצל את תמימותו ואת חוסר ניסיונו והשיג את חתימתו על הערבות בדרכים פסולות, במרמה ותחת לחץ והשפעה בלתי הוגנים ותוך הטעיה שהבנק היה שותף לה.

ביום 12.9.2006 נסע הנתבע עם החייב לסניף הבנק בשפרעם, לשם חתימה על הערבות. השניים נכנסו לפקידה בסניף שהכירה היטב את החייב, זו שלפה מסמכים שהוכנו על ידה מראש וביקשה מן הנתבע לחתום עליהם במקומות שונים. הפקידה ראתה כי הנתבע הינו צעיר בימים והוא אף הסביר לה שהוא איננו שולט בשפה העברית, אולם היא לא ייחסה לכך כל חשיבות, לא הסבירה לנתבע דבר אודות הערבות והסתפקה בלומר כי הערבות מיועדת ללימודים של החייב העיקרי וסכומה 6,000 ₪. הפקידה החתימה אותו באופן נמהר ולא הסבירה לו כי הוא עומד לחתום על ערבות בסכום כה גבוה, עובדה שאם היה מודע לה לא היה מסכים לחתום. הנתבע לא קיבל העתק מכתב הערבות "ומן הסתם" גם לא נמסר לו לוח סילוקין.

הנתבע מאשר כי בסוף שנת 2009 הוא קיבל מכתב התראה מב"כ הבנק ואז נדהם לגלות את הסכום הנדרש ממנו – 53,700 ₪. הנתבע פנה מיד לחייב וזה מצדו מסר לו כי נפלה טעות וכי הוא כבר טיפל בעניין מול הבנק. הנתבע טוען כי התראת הבנק נשלחה אליו באיחור רב ובלתי מוצדק, יותר משנתיים לאחר החתימה על הערבות, לאחר שהצטברו פיגורים רבים לחובת החייב. הדבר גרם לנתבע נזק ומנע ממנו לנקוט בסעדים כדי להשתחרר מן הערבות. הבנק, לטענת הנתבע, לא מילא אחר הוראות חוק הערבות, תשכ"ז-1967 ותקנות הערבות התשנ"ח-1998, דבר המצדיק את ביטול הערבות.

דיון והכרעה

עיון בכתבי הטענות ובכל חומר הראיות ושמיעת עדויות הצדדים - פקידת הבנק מזה והנתבע מזה - הביאוני למסקנה כי דין התביעה להתקבל.

על פי תקנה 214 טז לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984, ינומק פסק דין זה באופן תמציתי.

הבנק הוכיח כי הנתבע חתם ביום 12.9.2006 הן על "כתב התחייבות וערבות להחזרת הלוואה" והן על "דף גילוי מידע לערב יחיד" (להלן "דף גילוי המידע").

הנתבע לא הכחיש בתצהירו כי הוא חתם על שני מסמכים אלה, כאשר מדובר בשני מסמכים מהותיים שצוינו באופן מפורש בכתב התביעה וצורפו לו. הדעת נותנת, כי אילו סבר הנתבע שמסמכים אלה לא נחתמו על ידו וכי חתימותיו עליהם זויפו, הוא היה "זועק" זאת כבר בתצהירו, אשר שימש ככתב הגנה.

הנתבע, כאמור, הודה בתצהירו כי הוא חתם על הערבות וטען כי חתם על "מסמכים רבים". חרף זאת, בדיון בבקשת הרשות להתגונן טען הנתבע, לראשונה, כי אחת מהחתימות המופיעות על כתב הערבות מזויפת, וכי הוא חתם רק על מסמך אחד ולא על דף גילוי המידע (עמ' 3 שורות 5-13 לפרוטוקול).

בעדותו במסגרת הדיון בתביעה גופה, שוב שינה הנתבע את גרסתו: באשר לכתב הערבות - הפעם הנתבע הודה שכל החתימות על כתב הערבות הן שלו (עמ' 20 שורות 20-21 לפרוטוקול). באשר לדף גילוי המידע - אמנם הנתבע שוב הכחיש את חתימותיו על מסמך זה, אך הפעם הכחשתו הועלתה רק בשפה רפה (החתימות "לא ממש דומות, לא נראה לי", "אם זה כן או לא, אז לא", " יכול להיות, מאד יכול להיות, כן") ויתרה מכך – ההכחשה נטענה רק כמסקנה של הנתבע, מעצם העובדה שהסכום הרשום בדף גילוי המידע הוא 60,000 ₪, וכלשונו - "אתה שואל אותי אם חתמתי על המסמך הזה, בוודאות אני יכול להגיד לך לא, כי הייתי רואה פה 60,000 ש"ח, 4 אפסים, הגיונית לא הייתי חותם (ראה עמ' 22 שורות 1-19, עמ' 23 שורות 1-5 לפרוטוקול).